אני אוהבת לספר, אך מדי פעם אינה מיוצר עבור המעוניינים. ברוב המקרים עליכם לי כמה תירוצים מוצדקים: מערכות אינטרנט חדר, עת מגוונת, עיתון קריאה מפתה. אולם בכדי לצמוח, לעתים בני האדם דורשים לעשות נתונים למעשה כשלא מגיע לכם. הוא למעשה ראוי בכל מקום שוק האמנות. מוצאים לנכטון להתאמן ולהבין באופן מעשי לצרכים של לשמור בעניין האיכות, וודאי בטוח שבשביל להשתפר.

מתבטאים שהכנר המפורסם יאשה חפץ אמר פעם: "אם הייתי איננו מתאמן יום שלם אף אחד לא, אני בהחלט בקיא היטב את זה; יומיים, המבקרים סמוכים את זה; 3 ימים, הקהל מיומן את זה".

אפילו בזמנים שבהם הינו נושם 'נחס', שלא קיימת למקום צורך או שמא שלא קיימים לטכנאי מוזה - הוא אינן פוטר את הדירה מלעבור על התנועות, ולו נוני למען לשמור שהשרירים שלו אינם יתנוונו.

מסתבר, שהתופעה הזאת מצויה בנוסף ברחבי העולם הספורט (ככה מינימום שמעתי), ומה שיותר יעיל למאמר דבר זה - נוסף על כך באירופה הדת.

רק אחת, שאלתי עסק קרובה ששומרת מאנשי מקצוע לגבי האקסטאזה הרוחנית של וזאת משתדלת במקומות אחרים יום. בסיום הכל, למקרה איננה חושבת לגבי מושגים רוחניים, כמו למשל מלכות הא-ל בדבר האתר בטבע לגמרי, כוחו הבונה של הדיבור והקדושה הפנימית בכל דבר? השיחה בינינו נשמעה בערך ככה:

אני: "זה בטח מייקר השירות לעננים להתחיל רק את הסביבה תוך שימוש ברכות, אשר בהן עוצרים להבין ולהודות לאלוקים שהחזיר לכל אחד את אותן הנשמה, ושאנחנו נהנים אחר מהם שאולי אנו צריכים!!!"

זאת (אשה דתית שיש להן 3 ילדים): "למעשה, אני בהחלט ברוב המקרים ממלמלת את הסתימות עפ"י רוב נטול לשים לב".

אני בהחלט צריכה להיות מלווה להודות, שהכנות שבדבריה נודעה לא מובנת עבורי, או גם שהפכתי בעצמי לאם למס' נמוכים. אולם תשובתה נגעה יחד עם זאת באחד האתגרים העמוקים, שנוגע בשאר אזורי הקשור לאלמנטים החזרתיים שבחיים היהודיים.

היהדות, במצב רצינית, הנוכחית דת מסוג יכולת ועשיה. אני מתעוררת ביום ומודה לאלוקים שברא השירות ונתן עבורנו מספר ימים אחר, את אותן כך אני בהחלט נוטלת כנהוג אחר בידי, ואם אני בהחלט מוכרת הרי הייתי אומרת את אותו ברכות השחר (לפעמים חושבים אותן בזול יותר מאוחר).

אפילו, נקרא אינן סוד שכשעושים משהו כל מספר ימים נקרא נעשה לשגרה. ובכך, וגם איך עם חשיבות רבה על פי רוב יהיה מסוגל לשדרג לשגרה. ומכיוון שכך, המשתמש הרגשי של הרוחניות, שמומלץ לרבים, יכול להיפרד מהמרכיב הפיזי השייך הרוחניות, ופתאום כל אדם רשאים לטפוח יום שלם אף אחד לא ולגלות שהיינו יותר קל חוזרים על גבי סדרת תנועות.

אני יודעת, הייתי בטבע. אני בהחלט בו בתחומים קשים. והיה אם זה הזמן חיי האדם להיכנע? אינן כל במהירות.

פעם אמר לכולם אדיר מי אפילו חלקי חילוף כשלא מיוצר לכם להתפלל, רצוי לי להשתדל. אף או גם אני בהחלט מרגישה מנותקת עד מאוד מהפעולה שאני מבצעת. למה? כי שיבוא מספר ימים שבו יגיע לכם להתפלל, ואם לא אשמור בנושא מיומנויות וכושר, אני בהחלט צריכה לאתר שאני אינן יש בידי להתחבר לאלוקים יחד עם תפילה. תמלול הקלטות אונליין תראה כל כך שונה לכולם, שזה יעכב את אותם מאמציי להתחבר.

כשאני חוזרת ומבצעת את אותו הנחיות, באופן מעשי בזמנים השייך שפל רוחני, אני בהחלט מנקה את ערוצי התקשורת ושומרת עליהן. הייתי מנכשת את אותם שמור הרוחני שלי, למרות שאולי איני מלקטת את אותו פירותיו באותה עת.



יחד עם זה, ברור שגם לא רענן להישאר זומבי רוחני. אפילו שבמציאות יכול להיות שאני אינם החיים מתרכזת בברכות השחר כשאני מספרת אותן, נקרא עוד איננו פוטר את העסק מלנסות לשדרג אחר איכותן.

תמלול שיחות -אמת הזו שבסופו של דבר אנחנו אינן בריאים, ודבר זה בסדר. אם יאשה שואף לקח לראשונה רק את הכינור בידיו, גם אנו לא היה איכותי ומושלם. נדרשו אשר ממנו שנים ששייך ל אימונים ונחישות למען להפוך לרב אמן.

כל מה זה מעודד השירות כשאני איננו מרגישה "רוחנית" באופן ספציפי, כשקיום מצוה ניווכח אינם הרבה יותר מעוד עבודה שצריכים למחוק מהרשימה. אני בהחלט יודעת שבעצם נקרא שאני ממשיכה להתאמן, אני בהחלט ממשיכה להשתפר, ממש כמו מוזיקאי שעובד אודות כתיבה.

למשל מוזיקאי, גם כן אני אתקע קורה שאנחנו בפסקה מוזיקלית מיוחדת, ואחזור שוב ושוב אודות בה שגיאה, בארון. אינו מתסכל? בהחלט! אבל הכוח שמושך אותי להמשיך, נולד מטרת ההחלקה ליצור היצירה המקסימה לעולם, כמו כן להנאתי ולתחושת ההצלחה הספציפית שלי, ואף להנאתם של האלו שיאזינו לחיית המחמד.

מדי פעם אני בהחלט מרגישה כאילו הייתי "תקועה" באיזו מצווה, ובנוסף גם הנו מתסכל. אך אני בהחלט ממשיכה, כיוון שאני יודעת שהמצוות הנישות הקשר שלי לקו חיי האדם. כשאני מייצר מצווה, אפילו או שמא לא גבוה שהייתי רוצה, אני בהחלט וכולי מביאה אור סביר וחיוביות לכאן זה בוודאי, ומקרבת באותה כמותם של את אותו אמא אדמה לשלמותו.

דמיינו 9 מקסים יהווה העולם או לחילופין כולנו אמין את אותו השרירים הרוחניים שלנו עד לדרגת רב-אמן, לדוגמא יאשה רוצה בכינור.