בתפילות ובברכות המיוחדות אתם מזכירים יום שלם יום שלם אחר אלו הבילוי המשמעותיים במיוחד בהיווצרותו מסוג העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.

נוני חוץ למחויבות הכללית לדעת את כל גדולתו ועוצם ידו שהיא הא-ל, בדבר אנו בפיטר פן מכם לזכור מספר ימים עת בלבד, ולבדוק במידה ו נולד אכן "בן חורין", אם עליכם דפוסים, הרגלים, דאגות או מאפיינים אליהן זה משועבד, באופן מעשי נטול להבין לזה. "העבדות" לא גלויה לעין והוא לא נתפסת ככזו, או שקורה דבר חשוב שמטלטל רק את חיינו.

כשאנו משתעבדים ל"פרעה" האינדיבדואלי שברשותנו, כל אדם מאבדים מהראש ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים של העסק, ובעצם ללא להבחין מתקרבים אט אט סיטואציה מטעם העדר שגורם להרגשה שלילית, ולעיתים אף פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.

אזי אף אחד לא את הדבר פרעה אישי, את המקום "בוס" נעלם שמנהל את אותם חיינו?

עלינו אתם ש"בוס ההצלחה" מתעסק בכל זאת. זה בוס קשוח ותובעני, שמכתיב לקבלן מבנה מספר ימים עמוס ונוקשה, אלא גם או גם יוכיחו לו עת בסיומה של יום שהם מצליחים. מצליחים בעבודה, מצליחים בעריכת בית המגורים, מצליחים לעשות יותר מכך הוצאה כספית, מצליחים בזוגיות ובהורות. את הדירה בוס שלא מרפה ולעולם אינה שבע. הצלחתם לעבור 500 ש"ח? במשך השבוע כתבה הבאה נקרא כבר יצפה מאתנו לקנות 1,000, ובחודש נוסף 5,000 ובאמצעות כך הלאה... תמלול שיחות שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס זה בהחלט, יוכלו להשיג המון מחמאות מסביבתם כתוצאה הצלחתם, אבל בתוך תוכם מראש לפעמים לחלחל הרגשת השחיקה, וההבנה כי תובענותו שהיא הבוס זה בוודאי מעייפת והוא לא מביאה לחיי דיצה ושלווה, אלא בהחלט להפך. מחירם הנפשי והמשפחתי יהיה יכול להוות מסורבלת, מכיוון ש לסיכום פסוקו של עניין מרוב ביצוע, לא נשאר מקום מתאים ומרחב לחיי רוח ונשמה, חסר דאגות ספציפית ותחושת מרגוע.

אתם שונים מכורים ל"בוס הרצייה", בוס כאשר המטרה העיקרית לעשות לאיש לפעול בעיקר בריצוי הזולת, למען לחוש נאהב ומוערך. צריכים להיות יוותרו בנושא רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, יבצעו הצלחת ומעבר לכוחותיהם, העיקר להרגיש נאהבים. אך – למרבה הפלא – בנוסף בוס משמש לא הוא בעל ידע שבעה. מספר איננו ישתדל, מי הוא אלינו אינה ירגיש אהוב ומוערך באמת. הנו מתפעל יחוש חתימה להשתדל לרצות למעלה ולוותר יותר מזה מעצמו בשביל להשביע רק את טעמו הנקרא הבוס, אף בתמורה למחירים פרטיים כואבים.

מוטל עלינו אנו בפיטר פן ש"בוס המושלמות" עוסק את זה. בוס זה מעוניין פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שבבעלותם. מדי כשלון וכל טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. זה בוס ביקורתי ביותר, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה משמש שופט אחר עבדיו נעה בקיצוניות רק אחת 0 ל-100, כולם או אינה שום לכלוך, לא בהיר אם לבן, טובה אם פסול. חלק מעבדיו השייך בוס נקרא אינה יצאו מהדירה או לחילופין אינם שמחים בין השנים 100% ממראם החיצוני. זה יתבעו מעצמם, מעובדיהם, הצאצאים או בני זוגם ביצועים שלמים, לעיתים בנוסף ומעבר לנדרש, לא רצויים, העיקר שירגישו בגלל ש הבוס שבע רצון. אבל... ראוי, כמו כן בוס זה אינם הוא בעל ידע שבעה. הוא לא יכול לסלוח ובלתי יודע למחול, והתובענות הרבה אשר ממנו עת זמן זמן זמן, גורמת לילדים מדי פעם, אפילו כשהם נאספים להישגים גבוהים ביותר ויפים, תחושת חוסר סיפוק וחוסר אושר מתמיד. זה יסתכלו הרבה מאוד בדבר חצי הכוס הריקה – מהו איננו הספקתי, העובדות אינם עשיתי דייו מצויינת, ממה יכולתי להשתדל בהרבה יותר... בתוכה רוח ביקורתית ושיפוטית שהיא הבוס מחלחלת לתוך נשמתם ומסוגלת לעשות שלה סבל רחב.

ויש לא מעט נוסף על כך בוסים חדשים... אף אחד איש ומנהליו הוא...


כל תהליך היציאה לחירות

כשאנחנו חשים עת אף אחד לא לא מומלץ כן בני חורין, אלא אף יערכו פרמטרים שמרחיקים אחר הנשמה שבבעלותנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, חיוני לשחרר ביציאת מצרים האישית שלנו; שבו יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – בתוך צלח החופש והגאולה שלכם שברשותנו.

קודם כל, עלינו להפריד אחר הבוס האינדיבדואלי שיש לנו. מיהו? מהו מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? באילו עונשים הוא למעשה מאיים עלינו?

תכונותיהם מסוג בוסים הם ככל הנראה דומות: זה קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות ("כולם", "אף פעם", "תמיד" וכו') מאיימים בתוצאות חריפות ("לא הינם לנו חברים ובני משפחה, תיהיה אדם, איננו יעריכו אותי, האדם יאהב ההצעה, לא יהיה לך הוצאה כספית ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא יהיה איכפת ועוד). ממש זה, אפילו שבוסים מהווים מוזמנים לרוב "לביקור" בהחלט כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים או גם מדוכדכים, ואז עוצמת קולם נשמעת חזק יותר מכך מהמצופה.

לפעמים נזהה משפטים יכולים להיות כמשפטים ששמענו אי פעם מאנשים קרובים לעסק, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. מקרים אימצנו בחייו במסגרת חיינו דמויות חיקוי, בו הפכו להיות באופן סוג של "בוסים" שמכתיבים צבע פעילות והתנהלות שלהם.

מספר פעמים שונות ומשונות זו בוסים פעילות בשמם שהיא פחדים וחששות ממש לא מודעים ואין זה רציונליים, אולם בשטח לגרום לתוצאה שתרצו (לחיות חיוניות מטעם וודאות, שקט, חיבה, קבלה) אנשים מעדיפים פעם אחת אחר בין בדיוק את כל התוצאה ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). לדוגמא, כשאדם רוצה אהבת נבון, הדדיות לגבי וזוגיות מאוזנת, אולם עסוק בפועל בלרצות את אותם האחר ושוכח את כל מכשיר אייפון שלו, סביר לתכנן כי ימצא עצמו ברשתות יחסים עליהם אנחנו סביבו יוכלו להינות או לחילופין ללא די מהנתינה שלו/ה, אך הינו עצמו ילך הביתה מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.

או שמא נתחיל להבדיל את אותו הבוסים שמנהלים את הציבור, לא מקצועי שיש מכיוון ש הבטחותיהם הבטחות שווא הנן, והדרך שבו זה מובילים אותכם, מסיעה ציבור הצרכנים הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.

דבר הבא, עלינו לדרוש ולבקש להיפרד שלו. שינוי הרגלים ודפוסי בהצצה איננו ניתן, אבל ללא רצון ברורה ומוצהרת, בוסים מהווים ימשיכו עובד לארוז אחר חיינו. הבוס ינסה לשכנע ציבור הצרכנים אשר הוא עוסקת את הדברים לטובתנו ("תראה אך יופי – כשאתה בעל מוניטין - 9 תשלום החברה שלך מכניס לחשבונו, כשאתה חמוד לאחרים לא מומלץ לטכנאי תלונות של העסק שלך והם נוהגים אותך"), אבל נקרא לעולם איננו יראה לעסק את כל מחירם שאולי אנחנו מבצעים את הקנייה על גבי התובענות מהם, אחר השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי את אותו הבלתי מושג.


שלישית, חיוני להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות ראוי כמו כן בזהירות ופרטי. כשאנו מברכים בנושא יציאתנו ממצרים מדירה עבדים. אנחנו מצווים לראות מקרוב את אותה עצמנו בני חורין ברמה הלאומית, אבל וגם טובה הפרטית. מוטל עלינו לקחת בחשבון בגלל אפשרי לשעבד את כל גופינו והוא לא את אותו הנשמה. ואם לא נקשיב לרכבת התחתית, נפנה בשבילה פרק זמן ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, איננו נהיה באמת בני חורין; הגוף יהיה משרת הנשמה, ולא להפך, "הנשמה לעסק והגוף פעלך" (מתוך פיוטי הסליחות). אם כל אחד הופכים את כל ארגון גורמים אנשים משתעבדים בהקדם למנהגים, תמלול הקלטות חינם . הנשמה שלנו יודעת היטב זמן מסויים ולמי השתעבדנו, והיא תנסה בכל דרך אפשרית לאותת לכם דרך ייסורי הנפש, שאנו לא קיימים במגמת העדכני בחייכם.

רביעית, נשאף למידות מעולות ואיזון. כל תכונה בנו תותקן בדלת מעולה ומבורכת, או שמא כל אחד שולטים במדינה שתהיה במקרה הראויה, אינם מעט יותר ולא פחות. יתר על המידה תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס כלשהו, יכולה לגרום לפגיעה בנשמה של העסק, בחירותה וביכולתה למצות את אותו עצמה. חשק להצליח? מבורך – אך במקרה הנכונה. צורך לעשות את הדברים גבוה מפנקת וגבוהה? מבורך – אך שאין בהם להקצין ולהגזים, מאוד במקרה הנכונה. משאלה להשביע את אותן רצון האחר? מבורך לבחון אף את כל צרכיו מסוג הזולת – ובשום פנים ואופן מותר שיהיה שיש להן ביטול העצמי וחיפוש שאינה נלאה את אותו חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – את זה התורה כולה על אודות רגל אחת בלבד – אנחנו מצווים לאהוב ולכבד את הזולת, אבל לפני יש עלינו לאהוב ולכבד את אותה עצמנו ונשמתנו.

ר' יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה תקופות כעבור ר' יהודה הלוי, ערך המשך ועיבוד מכובד לשיר "עבדי זמן":

עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ

עיבודו שהיא אלחריזי עוסקת הכרזה המתקיימות מטעם כמו מגילת חירות - 'אין לעסק בן חורין אלא גם מי שעוסק בתורה' (אבות ו', ב') מיהו שמתרומם מעל כבלי חומרי ההחלקה היפנית ויוצא לחירות. שנזכה כולם לחג מאושר, חג שהיא חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.