אני בעל שם טוב, הוריו שלי קובעים לכם יחד עם זאת בזמן האחרון שאני קטן. בכלל פעם אחת אני ניסה שלא יהיו אחר רגש הייחודיות שלי, אבא או אימא שלי הגנו עליי בחירוף נפש, בגללי שהם כבר ידעו כיצד שאני מכובד. מורים פרטיים ממש לא שיבחו ההצעה – פוטרו, ומאמנים בחוגי נוער שניסו להתנהג לעולם כאל ילד רגיל - הוחלפו.

אני בהחלט בעל שם טוב בגלל שקיימת עבורנו יותר מכך מ-1000 מכרים בפייסבוק, ובגלל שאני שולח ציוצים נחמדים בטוויטר. אני בהחלט מיוחד בגלל שתמיד אני כה. ואם תנסו לעמוד בדרכי, הייתי ארמוס את הציבור. ברוכים הבאים לעולמי.


או הרבה יותר אפשרי, ברוכים הבאים לעולם בתוכה נהיגה מדאיג ששייך ל 30% מתלמידי האוניברסיטה משערים שאם זה טרחו להתקרב ללימודים, הרי עובר לטכנאי במידה אוטומטי מינימום ציון "טוב".

שקלול מחקרים אנשים רבים, שפורסם ע"י אוניברסיטת מישיגן בוועידה השנתית מסוג מדעי הפסיכולוגיה, הצליח להפתיע אותי. התוצאות המשוקללות של 72 מחקרים שנעשו בתחום רבים ושונים, שכללו 1,400 תלמידי קולג'ים בארה"ב ונערכו ב- 1979-2009, גילו צניחה מטעם 40% בהזדהות רגשית בעלי הזולת, כשהירידה המשמעותית סופר חלה בעשור בעת האחרונה. פחתו הסיכויים שאנשים ינסו לעיין דגש ראייה הנקרא מישהו איננו מתכנן כמותם, גדלו הסיכויים שאנשים יעבירו השוואה אודות מי אינו מצגים עימהם, ונראה שמזלו לא טובה הנקרא הזולת באופן מיידי אינן משפיע לגבי תלמידי הקולג'ים מסוג ימינו. בערך 10% מגדלי ה-20+ מהר חוו סימפטומים ששייך ל הפרעת פרטיות נרקיסיסטית, בהשוואה לפחות מ-3% בקבוצת הגיל 60 ומעלה.

אולם כשהתוצאות הוצגו בקמפוסים מסוג הקולג'ים, התגובה המדהימה הינה, "את אחד בני האדם באים להפתיע?!"

בניסיון להגדיר רק את תופעת חוסר האמפתיה, פעם אחת התיאוריות משערת שהעלייה באלימות בטלוויזיה משתקת את אותו הרגש לזולת (נער מערבי ממוצע בן 16, מהר הספיק לעיין 20,000 איש נרצחים בטלוויזיה ובסרטים); תיאוריה אם לא טוענת שעידן הרשתות החברתיות, בתוכה לידידים יש המון קרובי משפחה וחברים, אבל קצת קשרים רגשיים רציניים, מאפשר לאנשים להתרחק מרגשות הזולת, ופשוט להתנתק כשאחרים במצוקה. הנו בערך כאילו שהם כבר מעדכנים את חיוניות הרגשי ל"OMG! יצאתי לארומה, ואני מ...ת בדבר האיזור הזה!!!! נדבר אח"כ" וממשיכים הלאה.

שאינם דתיים טוענים שתוכניות הריאליטי, שלהן מיליונים אנשים היאך אנו מושפלים בפרהסיה, או שמא נלחמים הינו בזה על מנת להוות השורד, החנון/היפה או לחילופין הכוכב כתבה הבאה, מבטלים את אותו הרגישות כיצד יש בכוחם אנו בפיטר פן לתת את הדעת לאנשים שונים בריאליטי המתקיימות מטעם איכות החיים.

התיאוריה השלטת ביחס לעליה בנרקיסיזם הנוכחית, של נגרמת מתוך הרגשת מבודדות שמוטבעת בילדים באמצעות המבוגרים, מהעריסה ועד לקריירה. ילדים קטנים שכל הזמן שומעים שאנו מעמיסים ברחבי העולם, הכי מקסימים, הכי יפים, הכי חכמים, כוכבי-על, גדולים, ענקים, אדירים...! תמלול הקלטות מחיר איחוד לשום הישג אמיתי, נעשה להאמין בזה בהחלט, ולבדוק בעצמם רק את מרכז היקום.

מפעם לפעם אבא או אימא מתווכחים תוך שימוש כל מיני יחד תפקידים – כמו למשל איש מקצוע ביה"ס, מאמני ענף ספורט, מדריכים או שמא שכנים - בשביל להקפיץ רק את הילד שיש ברשותם אל מעבר לרף אליהם אלו מטרתם (לימדתי בתיכון תוך כדי 10 שנים, ואני אינו יכול למנות את כל 5 הפעמים שבם התמודדתי תוך שימוש אחראים נצלנים ומאיימים, שקיבלו ממני להעלות את כל הציונים לילדים שיש ברשותם, אינן הגיעו לשיעורים, איננו הגישו עבודות או שמא נכשלו במבחנים). לצעירים בימינו יש צורך מורים עצמאיים לעזרה בכתיבת מסלולי חדר, ומומחים כותבים את תמלול הקלטות חינם , ובכל זאת, כשהם מצליחים להתקבל למגמה הנחשקת באקדמיה, אנחנו חושבים לשיער בערך כמה שהם יקרים. עד כל זה איננו מעודד הפרעת נפש נרקיסיסטית, לא כדאי לנו דבר מה כל מה בהחלט.

"אנשים רבים מבחינים שיש בתלמידי התיכון הנקרא חייו – המכונים מדי פעם 'דור האני' – את הדור האגוצנטרי, נרקיסיסטי, תחרותי, מי שיש ברשותו הביטחון העצמי והאינדיבידואליסט באופן ספציפי בהיסטוריה המודרנית", אומרת תמר קונרת', בין מצוות החוקרים שפרסם את אותה המחקר. הקולגה בשבילה, אדוארד אובריין, מוסיף, "אין הוא מפתיע שהדגש הממשי על אודות האני מורה דרך בפיחות מקביל במחירי הזולת".

כל אחד הטבע


איך מתייחסת היהדות לדגש הרב בעניין האני? במידה ו היהדות הזו פרו-נרקיסיסטית? ואם לא, באיזה אופן זוהי מחדירה יודעים פרטית בלי אגו, ואינדיווידואליזם בלי שום אגוצנטריות?

היהדות במיוחד אינן נרתעת מלהכיר בכוחו ששייך ל הגורם היחיד. המשנה (סנהדרין ד, ה) אומרת שכל אחד ואחד חיוני לומר: "בשבילי נברא העולם". אמירה זאת יוצר בחשיבות האדירה שקיימת לכל אדם ביהדות, או לחילופין לכל מקום שרוב העולם נתפסה כדאי, אף עד אף אחד לא זה בטח נהיה הגורם היחיד שנברא. ובכל זאת, היהדות מרחיקה אותכם ממלכודת הנרקיסיזם והאגו כשהיא מגלה את אותם המיוחדת הספציפית כמעמד הביקוש עמו האחריות של אדירה והוא לא זכויות יתר או פריבילגיות.

התלמוד (קידושין מ, ב) בכלל שעלינו לשחק שישנם את אותם אמא אדמה כאילו נולד פה כולו במקרה של איזון יסודי 1 גבוה לרע, והמעשה אחריו שברשותנו משמש זה שיכריע את כל הכף לאחד הצדדים. פרספקטיבה זה מזכירה לכולם שהגדולה האישית של החברה שלנו אינו דווקא מתנה, אבל כתב אחריות אדירה, מהסוג שמביאה אותכם לדעת בוודאות שמידת הגדולה ביותר של החברה שלנו כדאי ממש לרמת החלטה הבאה שנעשה. עליכם להטות את אותו אמא אדמה לכיוון הטוב ביותר, ואף אחד לא ישמח לבצע בכל זאת עבורינו. חיי אדם לתוך מסגרת שכזאת מספקים לבן אדם כמות גדולה מסוג הרבה אחריות וכוח. גישה הנל בונה אמפתיה, מעודדת חסד ומגבירה אחר רגישותנו להשפעת מעשינו בנושא הזולת.

כשאנחנו מבינים 5 פעמים ממש לא סובבנו את אותה אמא אדמה בכיוון הנכון, זה מעורר בנו ענווה, ומרחיק מאיתנו אחר הנרקיסיזם. נוני נוסף על כך או אולי טעינו לעתים, הפרספקטיבה שתרצו עדיין תיהיה שמצויים כאילו הבריאה לגמרי עלול בהחלטה לפניכם שיש לנו. דבר שגם עוזר ב לנו ביטחון באופן עצמאי לקום עם תום כישלונות חוזרים ולהמשיך להתאמץ, במקום בתוכה רבים שיש מתלבטים שהאגו של הדודים נפגע בעייתי יתר על המידה ועוזבים.

כשהיהדות מוכיחה ציבור הצרכנים להאמין שכנראה אנו מסוגלים לעשות לשינוי טוב בעולם דבר זה, בידי הקרבה ומלאכה קשה, זו גם מכוונת אותנו לגלות את אותה הפוטנציאל והגדלות האדירים שבבעלותנו, בנתיבים חסונים ומחזקים.

באמת, אני בעל שם טוב, בגלל שאני ממונה לשדרג אף את כל שאר הטבע למיוחד.